מדיה

עבדתי בעיתונות און אנד אוף במשך כ-10 כשנים (עיתון "תל אביב", "מעריב", "פורבס", המוספים הכלכליים של "הארץ").המדיה משתנה כל הזמן. אני זוכר ראיון עם אחד האנשים הבכירים בקומברס בשנת 2000 , טרם כניסת המדיה לטלפונים הסלולאריים שאמר לי שהוא לא יודע איך זה ייראה ואיך זה יישמע. היום זה כבר די ברור לכולם, איך זה נראה ונשמע . סמארטפונים , ובלוגים,פייסבוק וטוויטר, ספרים דיגיטיליים, ומהירות עצומה שבה עוברת אינפורמציה מאחד לשני.
ועדיין אי אפשר לזלזל בעיתונות הכתובה למרות ירידת קרנה. מעבר לעובדה שהיא מאוד נגישה, לחלקים נרחבים באוכלוסייה שלא שולטים במדיה הדיגיטלית, היא גם לא הולכת לאיבוד (יש לנו מגזינים של העולם הזה משנת 66 ואני מאוד בספק אם הציוץ האחרון של ג'ודי שלום מוזס בטוויטר שלה יישאר איתנו על פי אותה אנאלוגיה עד לשנת 2055. אני מוכן לבדוק ולדווח).ליקטנו מבחר של כתבות/צילומים/ראיונות.

Nisha

מגזין נישה, מאי 2010

סוזי לוינזון, הכתבת והצלמת הגיעה אלינו במסגרת "אירועי בית פתוח" בעקבות תמונה של אלדד רפאלי.
באה ראתה נדלקה ופירגנה.
לכתבה

"לליפוף היא חנות קסומה בכרכור שבנו הילה כגן דגני ואייל כגן… במבנה בעל דלתות עץ וזכוכית ורצפת בטון תעשייתית נמצא אוסף צבעוני ומהוקצע יותר של פריטים. שילוב מרהיב של ישן וחדש… רהיטים ישנים שנעשו באהבה ובמחשבה ומהחומרים המשובחים ביותר, מקבלים אצלם חיים חדשים."

Gefen Hamoshava

גפן- המושבה, אוגוסט 2010

התחלנו לגלגל רעיון שעניינו קידום העסקים המקומיים בפרדס חנה כרכור כאלטרנטיבה לרשתות הגדולות (כן, שנה לפני המחאה הגדולה). התוצאה, אירועי "ח"י באהבה" הלילה הלבן הראשון בתולדות פרדס חנה וכרכור יצאו לדרך. לכתבה

"רצינו להראות שתנועה יכולה להיווצר מתוך תנועה, בלי פיקוח ובלי תקציבים וכן להראות שאנחנו כוח קיים שלא ניתן להתעלם ממנו, אומר כגן, היום אנשים מזהים תנועה וכוח ורוצים להצטרף אליו ולראייה 90 חברים בלילה הלבן ועוד היד נטויה."

Kol Hapardes

כל הפרדס, מרץ 2011

החלפנו את השם מ"לליפוף" ל"דורותיאה". הקרדיט לתמונת השער מגיע לאלדד רפאלי חבר וצלם.
את השאר (היסטוריה, קורות חיים, גלגולים , תובנות ופיקנטריה ) אפשר לקרוא בכתבה.
לכתבה / להמשך

"זה קרה לפני שמונה שנים. אמא שלי שלחה לי שקיות עם שאריות בדים שפתאום הזכירה לי את הילדות.ביקשתי מאמא של אייל שתביא לי את מכונת התפירה של אמא שלה שנמצאת אצלי בשימוש עד היום. אני לא יודעת להסביר את זה, אבל זה הכניס אותי לטירוף.פשוט התחלתי לתפור ללא הפסקה.

אני טוענת שמאחורי כל אישה מצליחה חייב לעמוד גבר אוהב, מפרגן,שלוקח על עצמו הרבה אחריות בגידול הילדים, אהבת הבית.

נשים מרגישות אשמות בנוגע להמון דברים בחיים. אנחנו חיים בעידן שבו ההורים כל הזמן מנסים לפצות את הילדים על משהו. אני רואה נשים שלא הולכות לעבודה כדי להישאר עם הילדים, רוצות לתת כל הזמן יותר,שלא ירגישו שחסר להם משהו.אחד הדברים שפיתח אותי הוא שלמעשה זרקו אותי למים."

שבעה ימים, ידיעות אחרונות, אפריל 2011

בחודש מרץ 2011 אירחה פרדס חנה כרכור, את כנס ה-reuse הראשון שנעשה בארץ. בכנס הזה, הצגנו את העבודות שלנו, לצד כ-19 עסקים מקומיים שעוסקים בשימשוב (המקביל ל-reuse). הפוסט הזה "שיעורים באקולוגיה מעשית" , הרים להנחתה, ואספה פלד מינפה אותו לכתבה על המתרחש בממלכת השימשוב. לכתבה

"זה לא מפתיע שפרדס חנה כרכור הפכה למעצמת שימשוב", אומר אייל כגן,45, עיתונאי ועורך דין לשעבר,שעבר לפני שמונה שנים עם אשתו הילה דגני , וארבעת ילדיהם מתל אביב לפרדס חנה וכיום הם הבעלים והיוצרים של עסק לחידוש רהיטים וספות ישנות. הוא ואשתו הופכים אותם לרהיטים ייחודיים שתתקשו למצוא כמותם באיקאה.

הגיעה הנה אסופת אנשים אינדיבידואליסטים שאיבדו עניין באורבניות וחפשו מקום קרוב לקרקע, מסביר כגן, כולם כמעט עצמאים, יזמים וקהילתיים בנשמתם, וברגע שיש קהילה, זה כמעט טבעי שתתפתח כאן, צרכנות אתית מוסרית ואקולוגית"

Laisha

לאישה, יוני 2011

אסי פרידמן ,18 שנה בלאישה (ריספקט!), עברה והתרשמה.

"ביקרתי בכרכור בבית המלאכה לשיפוץ ולריפוד רהיטים "דורותיאה", שבעבר נקרא "לליפוף".בדי הריפוד שעטפו אותי מכל הכיוונים שיגרו אותי למסע בזמן. אל שנות השישים, שבהן רהיטי הבית נחשבו חדשים גם כשהיו כבר בני שלושים."
Nisha

מגזין נישה , יולי 2011

בית קטן בקיבוץ מסדה. אנחנו אחראים על שתי הכורסאות המעוצבות משנות ה-50, שהיו אצלנו במחסן ותאמו לגמרי את האימג' שהיה לתמר צ'פלין -מעצבת פנים במקצועה ובעלת הבית – בראש.
תמונה נוספת

Kol Hapardes

כל הפרדס, אוגוסט 2011

אירועי ההמשך ל"ח"י באהבה".הפעם הדברים כבר חילחלו יותר לעומק, תפסו נפח ותאוצה והשתלבו היטב במחאה החברתית ששטפה את הארץ בקיץ האחרון. האנשים הצביעו ברגליים. עונג צרוף.

"אם לי יש יותר עבודה, אני מעסיק אנשים מקומיים. אני משלם לתופרת מקומית, אני נעזר בנגר מקומי. אם אני יוצא לבית קפה, כי יש לי כסף לבית קפה, אני במובהק הולך לבית קפה מקומי ולא לאחת מרשתות בתי הקפה הגדולות. זו האג'נדה שלי ושל אחרים.זו התרבות שאנחנו מנסים להשריש ב"ח"י באהבה", תרבות של הדדיות."
שתפו:
  • Facebook